ביוגרפיה

רותם מיכל פרסי ז"ל 1995 -2011 – סיפור חיים


רותם מיכל פרסי ביתם האמצעית של ירון ולימור פרסי ואחותן של ג'ני ועידן נולדה ביום שלישי בתאריך 27.6.95 כ"ט בסיוון בשעה 16:00 בביה"ח אסף הרופא ברמלה.


רותם נקראה על שם היאחזות נח"ל בשם "רותם" הממוקמת בבקעת הירדן בה שהה ירון אביה של רותם במסגרת שירותו הצבאי. כינויי החיבה של רותם היו: רותמי, רותמיקה, אבושה, תות.


רותם נולדה ילדה יפה, לבנה במשקל 3.660 ק"ג וזכתה לציון לידה ("אפגר") מקסימאלי (10). כעבור חודש לאחר שנולדה נערכה לה בריתה באולמי "אריאנה" ביפו באותו אולם בה נערכה חתונתם של הוריה בשנת 1990.


מיום לידתה ועד לקיץ שנת 2008 התגוררה רותם עם משפחתה בישוב בית אריה שבשומרון ומשנת 2008 ועד יום מותה התגוררה בעיר מודיעין.


מאז ילדותה רותם הייתה ילדה יפהפייה, בהירת עור עם עיניים חומות גדולות וסקרניות.


בגן הילדים הייתה רותם ילדה חברותית, מצחיקה ופעילה. רותם אהבה מאוד ללכת לגן, להשתתף בכל הפעילויות ותמיד הצחיקה את כולם. היו לה הרבה חברים בגן. בבית לא הפסיקה לדבר ולהצחיק את הסובבים אותה.



כשעלתה רותם לכתה א' היא החלה ללמוד בבי"ס ע"ש יהושע גן בבית אריה, רותם הייתה תלמידה טובה ומסודרת מאוד. בבית כולם שמחו על העובדה כי: " טוב שיש מישהו מסודר אצלנו..." כשהכוונה כמובן הייתה ל... רותם.


מגיל קטן רותם אהבה מאוד מוסיקה וריקודים. תמיד רקדה ושרה בבית ובכל הזדמנות ואירוע משפחתי. כבר כשהייתה קטנה, השתתפה בחוגים שונים של דרמה ומשחק בישוב בית אריה ומחוצה לו ועשתה זאת עם המון אנרגיות לריקוד ומשחק. כך חלפו להן השנים, רותם הלכה וגדלה. עם המון חברים והמון שמחת חיים... מצחיקה... תמיד עם חיוך ופרצופים מצחיקים...


בחודש פברואר 2004 באמצע כיתה ג', חלתה רותם במחלת הלוקמיה (סרטן הדם), כשהיא רק בת שמונה וחצי.רותם טופלה בבית החולים שניידר בפתח-תקווהשם נאלצה לעבור טיפולים כימותרפיים מורכבים וקשים אך תמיד שמרה על שמחת החיים. האופטימיות שלה שהקרינה על כל הסובבים אותה היוותה מקור כוח לכולםבאותה עת התווסף השם "מיכל" לשמה והיא נקראה מעתה: "רותם מיכל".


רותם התמודדה בגבורה ואומץ הראויים להערצה עם הקשיים הרבים: אשפוזים ממושכים, כאבים עזים, הרגשת חולשה, נשירת שיער ועוד. רותם עשתה זאת "כמו גדולה" ביחד עם בני משפחתה החליטה למצוא את כל הטוב שהביאה התקופה הרעה הזו וגילתה שאפשר לשמוח גם ברגעים קשים, וכי המשפחה זה הדבר הכי חשוב בעולם. רותם גם פגשה אנשים מעניינים ומיוחדים, מצאה חברים חדשים בבית החולים ומחוצה לו, יצרה קשר עם אנשים מפורסמים שהפכו במהלך השנים לחבריה האישיים עד ליום מותה, אנשים נהדרים כ: רן דנקר, נינט טייב, קרן פלס, שלום מיכאלשווילי, חברי הפיג'מות עוד.


לאחר תקופה טיפולים אינטנסיבית שארכה כשנה, רותם הבריאה וחזרה לשגרה ולללימודים בבית הספר בשמחה גדולה. בסיומה של אותה שנה ובסמוך מאוד לפני חגיגת בת המצווה שלה (לה נקבע מועד) ולאחר מעקב שיגרתי קיבלו רותם ובני משפחתה את הבשורה הקשה כי הלוקמיה (סרטן הדם) חזרה לגופה.


רותם יחד עם בני משפחתה החליטו, שוב ביחד, להתמודד, כינו את  עצמם "צוות המחץ" ויצאו שוב לדרך קשה מאד- ורותם למרות שמאד התאכזבה מביטול בת המצווה והייתה עצובה, הצליחה להבין כי חייבים שוב להיות יחד ובמצב רוח טוב!!!


מסיבת בת המצווה הגדולה שתוכננה בוטלה, ובמקומה נערכה מסיבה עם משפחה קרובה וחברים מהשכבה, נינט טייב הגיע בהפתעה למסיבה ושרה עם רותם שהייתה מאושרת מאוד באותו יום ולמחרת היום נכנסה לטיפולים כימותרפיים.


שנת 2007 הייתה שנה קשה מאד שכללה טיפולים ובסיומם, תהליך השתלת מח עצם הראשונה מתורם זר מצ'כיה. תקופת ההשתלה הראשונה הייתה קשה ביותר. רותם ואימה לימור עברו בזמן הזה המון דברים וכל הזמן היו צמודות בבידוד בו שהתה רותם כחודשיים. בזמן הזה מה שגרם לרותם לא לאבד תקווה, היו החלומות שרקמו יחדיו.


ואכן בחודש מרץ 2008 נסעה רותם עם בני משפחתה לארה"ב: ביקרה בדיסניוורלד באורלנדו והגשימה את חלומו של כל ילד. כשנה לאחר מכן נסעה עם משפחתה לטוסקנה ולרומא ושם הגשימה את משאלת לבה האישית: לבשל פסטה עם שף ברומא ולבקר במפעל להכנת פסטה.


בכל מהלך חייה ובעיקר ב 8 השנים האחרונות לחייה חוותה רותם לצד הרגעים הקשים מאוד גם חוויות אינסופיות של אושר ושמחה, רותם הספיקה לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה וכן לבקר בערים שונות בעולם: לונדון, רודוס, אמסטרדם, פריז, ניו-יורק, וושינגטון, פלורידה, לוס אנג'לס, רומא, ונציה, טוסקנה ועוד.


בשנת 2008 כשהיא בת 13 עברו רותם ובני משפחתה מבית אריה לעיר מודיעין. במודיעין נרשמה רותם ללימודים בבית הספר עירוני א' במודיעין במגמת מחול ודרמה, מלבד החברים החדשים הגשימה רותם את חלומה הגדול ביותר: ללמוד ריקוד ומחול באופן הכי מקצועי שניתן. במשך שנתיים השקיעה רותם מאמץ רב, למדה ורקדה במסגרת בית הספר ואף הספיקה להופיע במספר הופעות אל מול קהל גם בהיכל התרבות בעיר.


רותם ובני משפחתה התגוררו במודיעין בשכירות במשך שנתיים עד אשר קנו את דירתם החדשה בקומה 18, רותם המתינה חודשים ארוכים עד לחודש נובמבר 2010 כדי להיכנס ולהתגורר בדירה החדשה ובעיקר בחדרה החדש אותו עיצבה בעצמה וכפי שחלמה.


בחודש יוני 2010 במסגרת ביקורת שגרתית בבי"ח שניידר התגלה כי מחלת הלוקמיה חזרה לרותם והפעם אף בעוצמה רבה.


נאמנים לדרכם... רותם יחד עם בני משפחתה החליטו, שוב ביחד, להתמודד. בפעם השלישית בני המשפחה ורותם בראשם יצאו שוב לקרב על החיים.


הפעם הדרך הייתה קשה מנשוא לאחר טיפולי הכנה בחודש דצמבר 2010 בוצעה השתלת מח עצם בפעם השנייה הפעם מתורם זר מגרמניה. תהליך ההשתלה השנייה נתקל מתחילת הדרך בקשיים רבים כאלו שלא הכירה או חוותה רותם בפעמים הקודמות. נעשו ניסיונות עם תרופות שונות, אנשים טובים מכל הארץ התגייסו למענה של רותם ובמבצע מיוחד נתרמו עשרות מנות דם לטובתה, ככל שחלפו הימים מצבה הגופני הלך והחמיר.

 

במשך חמישה חודשים שהתה רותם בבית החולים בחדר מבודד וסטרילי. כל אותה תקופה בבית החולים תיעדה רותם במצלמת וידאו , (אם בצילום עצמי ואם בעזרת בני המשפחה) את העובר עליה ואת תחושותיה - תיעוד מצמרר של ילדה גיבורה אמיתית !!! - 17 קלטות וידאו באורך מלא - בקרוב הסרט .    

 

כחודש לפני יום הולדת ה- 16 חזרה רותם לביתה ובעיקר לחדר שכה אהבה והמשיכה לעצבו בעצמה.


ביום 27.6.11 חגגה רותם את יום הולדתה ה- 16, חגיגה שנמשכה כחודש ימים (כמעט עד יום מותה) חודש שהיה בין השמחים בחייה: בבית החולים עם האחיות והרופאים ועם אנשים מפורסמים, בבית עם החברים לכיתה, ברעננה במסיבת הפתעה עם כל המשפחה והחברים , בהולנד בטיול ם עמותת "זיכרון מנחם", בטקס סיום קורס קצינים של אחותה ג'ני. יום לפני שהורדמה עוד רקדה ושרה על הבמה בנוכחות מאות אנשים באולם באמסטרדם.


ברכות ליום הולדתה


ביום 21.7.11 לאחר שלא הרגישה טוב, אושפזה רותם בטיפול נמרץ בבי"ח שניידר, בשעות אחה"צ הורדמה והונשמה לא לפני שביקשה לקבל נשיקה מאמא ואבא, וכשהיא מחוברת למכונת ההנשמה במשך ארבעה ימים נלחמה על חייה כשבני משפחתה לא משים ממיטתה, רותם אפשרה לכל מי שרצה לבוא להיפרד ממנה עד ליום 25.7.11 בשעה 22:50 מסרה את נשמתה לבורא כשהיא יפה ולבנה בדיוק כמו ביום שנולדה.


ביום 26.7.11 נערכה הלווייתה בבית העלמין במודיעין בהשתתפות מאות אנשים שהגיעו מכל תחנות חייה: בני משפחה, חברים, שכנים, צוות רפואי, צוות חינוכי ועוד.


יהי זכרה ברוך